<h1>מחזור ויטרי סימן תצ"ט הלכ' נדה בקצרה מרבינו ברוך ב"ר יצחק בספר התרומה</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ואילו הן הילכות נדה כאשר פי' ר' ברוך בר' יצחק בספר התרומה בלשון קצר.
א. דין נדה וזבה דאורייתא וטבילתם זה ביום וזה בלילה ואפי' במי גשמים מכונסין שאינם נובעים.
ב. דין בזמן הזה רואה אפי' טיפה או כתם דם בחלוק ובסדין סופרת שבעה נקיים מלבד יום שפסקה בו. ולערב יום שפסקה תבדוק עצמה להפריש בטהרה ולמחרת תתחיל לספור שבעה נקיים רצופים.
ג. דין שלכתחילה בודקת עצמה ערב ובקר כל ז' ימי הספירה. ואם שכחה ולא בדקה רק יום ראשון ויום שביעי מותר. ואם לא בדקה בשביעי עד השמיני. מחלוקת רב ור' חנינא. והילכך לעולם אפי' בדיעבד יצטרך שלא יהא יותר מחמשה ימים בין בדיקה לבדיקה מלבד יום שפסקה שבדקה לערב כדי להפריש בטהרה. אבל אם בדקה עצמה לערב של יום שפוסקת בו כדי להפסיק בטהרה ולמחר שהוא יום ראשון לא בדקה וגם יום שביעי לא בדקה עד יום שמיני בזה אפי' רב מודי דאינו מועיל כלום דהא הכא לאו תחילתן איכא ולאו סופן איכא.
ד. דין שאסור ליגע לאשתו כל ימי נידתה אפי' באצבע קטנה. ויש נזהרין אפילו להושיט לה שום דבר. ולכל הפחות דבר של מאכל ומשתה טוב ונכון מליזהר שלא יושיט מידו לידה. וכן בימי ליבונה וספירתה עד שתטבול.
ה. דין אשה נידה. וכן בימי ספירתה שאסורה לישן עם בעלה אפי' הוא בבגדו והיא בבגדה. ואסורין לאכול על שלחן אחד סמוכין זה אצל זה אלא א"כ יש שינוי להיכירא על השלחן. או הקנקן. או ככר או דבר אחר. בין קערה שלו לקערה שלה.
ו. דין אשה שאמרה לבעלה שהיא נדה ואחרי כן אמרה שמשחקת היתה דאינה נאמנת וצריך לפרוש ממנה. ואם נתנה טעם למה אמרה כך טהורה.
ז. דין אשה שמצאתה כתם וליכלוך דם בחלוקה טמאה. ואם יש לה מכה או גרב שאם יסיר הקליפה תוציא דם תולה בה טהורה. וכן בסדינה אם מצאה כתם. ואם שכב עמה או אשה אחרת או בנה או בעלה שיש להם כן תולה בהם וטהורה. או אם נתעסקה בציפור שחוט או בדבר אדום שיכולה לתלות טהורה. ואם אין כל זה. אם הכתם יתר מכגריס טמאה. ואם פחות מכגריס טהורה. דתולה במאכולת. ולא שנא הכתם עגול או אם משוך וארוך טהורה.
ח. דין אשה שרגילה לראות ליום קבוע ויש לה ווסת. כשיבא אותו יום צריך לפרוש ממנה עונה או יום או לילה. כיצד רגילה לראות אפי' בסופו אסור לבא עליה מתחילת היום ואם לא ראתה בסופו מותרת אפי' בתחילת הלילה שאחרי כן וכל שכן בלילה שלפניו. וכן אם רגילה לראות בתחילתו אסורה כל היום ולא יותר. וכן הדין אם רגילה לראות בלילות ואפי' רוצה לצאת לדרך צריך לפרוש ממנה סמוך לווסתה אך מותר לפוקדה בדברי ריצוי ופיוסין.
ט. דין אשה שטהורה שאינה צריכה לבדוק עצמה בשום פעם בין יש לה ווסת בין אין לה ווסת. דכל לבעלה לא בעיא בדיקה.
י. דין אשה ששימשה ואחר כך תוך שלשה ימים ראתה או דם או כתם אינה יכולה לספור שבעה למחרת. אלא צריכה להמתין שלשה ימים אחר יום התשמיש ואחר כך תתחיל לספור. דהיינו יום חמישי עם יום שימושה דהלכה כרבנן דבעו שש עונות לפליטה. וכל יום ויום איכא למיחש שמא תפלוט והרי סותרת יום הפליטה. ואם רוצה להתחיל לספור למחרת ראיית הדם או הכתם תרחץ בחמין ותקנח עצמה יפה במטלית או מוך שתכניס באותו מקום להסיר השכבת זרע אז תוכל להתחיל לספור למחרת.
יא. דין נושא הבתולה. בין קטנה או נערה או גדולה בועל בעילת מצוה ופורש. אם רואה דם בשעת תשמיש אעפ"י שהוא דם בתולים. וצריך להמתין כמו כן שלשה ימים לאחר התשמיש ואחר כך תתחיל לספור ז' נקיים או תרחץ בחמין ותקנח עצמה ותספור למחרת.
יב. אשה יולדת בין וולד קיימא בין נפל אי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם וחשובה כאילו ילדה בזוב וצריכה לספור שבעה נקיים ומותרת לבעלה אחרי כן אפי' רואה דדם טוהר הוא. עד מלאת מ' יום לזכר ופ' לנקבה מיום שילדה. וצריכה לפרוש ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה ואפי' אינה רואה אותה לילה אסורה לשמש. כדאיתא בערבי פסחים.
יג. דין אשה יולדת שספרה ז' נקיים. וקודם שטבלה ראת אין כאן חששא ובשביל כך לא סתרה מניינה אם עדיין לא מלאו מ' יום לזכר ופ' לנקבה וטובלת לערב ליל שמיני ומשמשת.
יד. לשון רב סעדיה גאון. שפירש כל דין יולדת ומשפטה וימי לידתה שאינה רואה בהם עולין לספירת זיבתה. וכן שאלתות דרב אחאי. וה"ג דרב יהודאי גאון ורב אלפס ורבינו חננאל. ורבינו שלמה. ורבינו שמואל. וחולק עליהם רבינו יעקב. ואומר דימי לידתה שאינה רואה בהם אין עולין. ולפי דבריו היה נראה להצריך לכל יולדות שני טבילות.
טו. דין לרחוץ בחמין ולחוף ביום השביעי ולשהות שם עד הערב ובלילה תטבול. ואם חל טבילתה ליל מוצאי שבת או ליל שני בשבת וחלו שני ימים טובים אחר השבת שעתה אינה יכולה לרחוץ ולחוף סמוך לטבילתה תרחוץ בטוב ערב שבת ותשמור עצמה בכל היכולת מטינוף וליכלוך. וגם תנקר (ותחפוף) [ותחצוץ] שיניה ליל טבילתה. ואם מוצאי שבת או ליל שני בשבת חול הוא. אם חפיצה תרחוץ בחמין אותו לילה סמוך לטבילה. אך טוב ונכון לרחוץ ערב שבת בנחת ולא במהירות ובליל טבילתה תחוף עצמה במעט מים חמים ולסרוק ראשה ולנקר שיניה.
טז. דין טבילה שצריך אף בזמן הזה בלילה שאחר יום השביעי. אבל ביום לא תטבול אפי' בשמיני ובתשיעי משום סרך בתה שלא תטעה לעשות ביום שביעי. והוא אסור. משום דר' שמעון. שלא תבא לידי ספק שלא יבא עליה בו ביום. ואם תראה תסתור למיפרע מה שספרה. ובמקום שיריאים בלילות מפני פריצים או מפני שומרי העיר מותר לטבול ביום שמיני. ואפי' במקום גנבים ושומרי העיר אסור לרחוץ בחמין ולחוף ערב שבת שהוא שביעי ולטבול למחרת בשבת. שהוא יום שמיני דתרתי קולי בהדדי לא עבדינן.
יז. דין טבילה שצריך להרחיב ירכותיה מעל גופה ושלא יגעו זה לזה. ולפשוט זרועותיה מעל גופה. ואצבעותיה להרחיק זה מזה. ולהגביה דדיה מעליה בשעת טבילה. ושלא תדחוק שפתותיה זו בזו כי אם מרופות. ולא (תעמיק) [תעמוץ] עיניה ביותר. ושלא ישאר בין שיניה מאכל ולא עצם ולא שום דבר.
יח. דין חפיפה שצריך לעשות בכל גופה ובראשה. ושלא יהו שערותיה קשורות זו בזו. וצריך לסרוק הראש ולרחוץ במים חמים כדי לחוף כל גופה ולהסיר כל גלד מעליה.
יט. דין לחתוך ציפורניה להסיר הטיט שתחת הציפורן. ואם בחול המועד תגלחם שפחתה גויה.
כ. דין אשה שיש לה קוץ תחוב בבשר ולא הוסר כולו אם אינו נראה שהוא כל כך בעומק אינו חוצץ או אם קרם העור אחרי כן עליו.
כא. דין אשה שהשתינה ומצאתה דם בתוך המי רגלים טהורה.
כב. דין אשה שרואה דם מחמת תשמיש. אם נמצא על שלו. או בדקה עצמה כשיעור ווסת. או אחר זמן כשיעור זמן חיוב אשם תלוי תשמש עוד שנייה ושלישית ואם רואה בעיניין זה אסורה לשמש (אליו אך) [אלא א"כ] תבדוק בשפופרת של אבר ובתוכה מכחול ובראשו מוך אם אין דם בראשו טהורה. דלא מן המקור בא אלא מן הצדדין ומותרת לבעלה. ואם נמצא דם בראש המוך בידוע שמן המקור בא וטמאה. ואסורה בין לבעלה בין לינשא לשני כיון שהוחזקה שלש פעמים וגם נתברר שהיא טמאה. אבל קודם בדיקת שפופרת מותרת לינשא לשני אעפ"י שהוחזקה לראשון כיון שלא נבדקה ולא נודע בודאי שמן המקור בא. אבל לא ראתה בסמוך לתשמיש בתוך זמן חיוב אשם תלוי מותרת לשמש אפי' פעמים רבות לאחר ספירת ז' נקיים ואם יש רופא תנסה הרפואה קודם שתהיה מוחזקת שלש פעמים.
כג. דין אשה שחל ליל טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול עד לילה שאחרי כן. כר' חנינא סגן הכהנים דאמר כדיי הוא בית אלהינו. לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה. ובירושלמי פסק כוותיה.
כד. דין אשה הרוצה לינשא בין בתולה. בין אלמנה בין גדולה בין קטנה צריכה לבדוק עצמה ולספור שבעה נקיים קודם שיבא אליה החתן. ואם עשתה נישואין קודם צריכה שתישן היא בין הנשים והוא בין האנשים.
